אפשר, בבקשה, לכבות את האור?

 

אפשר, בבקשה, לכבות את האור?

מישהו מוכן להעביר את השקופיות?

שקופית ראשונה, בבקשה. 

חדר כיתה באוניברסיטה. חושך. שני מקרני שקופיות מאירים את המסך. צמדי שקופיות מוקרנים בזה אחר זה: פסל יווני ארכאי לצד פסל יווני קלאסי, פרסקו מפומפיי לצד פרסקו רנסנסי, ציור של פיקאסו לצד ציור של מאטיס. כל תולדות האמנות אצלנו בכיתה, מהבהבות בין שני המקרנים, התגלמות מושלמת של "מוזיאון ללא קירות". אין תקרת כנסייה שהשקופית אינה מגיעה אליה, אין פרט שאינה יכולה לו – משיחת מכחול, קו עיפרון, פני שיש חלקים. אלבום האמנות, שאותו תיאר אנדרה מאלרו (Malraux) במחצית המאה העשרים כ"מוזיאון ללא קירות" או "מוזיאון מדומיין",1 נודד אל לוח הכיתה, מאבד אפילו את חומריותו של דף הנייר, קורם עור וגידים באמצעות אלומת אור, בסיועם של שני מקרנים. שנים אחר כך יתברר שוולפלין (Wölfflin), חוקר האמנות שארגן עבורנו את תולדות האמנות בזוגות של ניגודים (קלאסי-בארוקי, קווי-כתמי, שטוח-עמוק וכו'), הוא שהביא לאוניברסיטאות האמריקניות את אופן הצגת השקופיות בצמדים.2 דורות של סטודנטים, קודם באמריקה ואחר כך בעולם, וגם בישראל, גדלו על התפישה, שאמנות באה בצמדים. דבר והיפוכו, דבר והדומה לו, דבר ופרט מתוכו. דורות של סטודנטים, שהפכו אחר כך לאמנים או למורים לאמנות או לחוקרי אמנות, גדלו על אמנות שבאה מתוך החושך, מפציעה מן הקיר (או המסך או הלוח; לעתים נחצית על ידי קווי מתאר של מצע שלא הותאם כראוי לגודל השקופית). תולדות האמנות שלעולם ממוסגרות בפורמט מלבני, בהגדלה פי כמה מהמקור או בהקטנה שלו. 

השקופית הבאה, בבקשה.

אני יושבת בספריית המוזיאון ומכינה שיעור. בוחרת שקופיות, ומניחה אותן, אחת-אחת, בתוך מסילה ארוכה. מרימה כל שקופית למעלה, אל האור, והופכת אותה במיומנות פעמיים: פעם אחת למטה, ופעם נוספת מימין לשמאל. רק אז מכניסה למסילה, ומתפללת שלא יהיו תקלות. האם ונוס של ולסקז שוכבת מימין לשמאל או הפוך? אופס, המסילה נופלת, והשקופיות מתפזרות. חושך. המנורה במקרן כבתה.בהשוואה למקרן השקופיות מצטייר אלבום האמנות של מאלרו כארץ בטוחה, קרקע יציבה שכולה ידנוּת טרום-טכנולוגית, פטורה מקלקולים ומשיבושים בלתי נמנעים כשמדובר בטכנולוגיה. הלאה, בבקשה. חוקר משטרה (כלשהו) בסרט בלשים (כלשהו, ראינו עשרות כמוהו) אוסף את צוות השוטרים שלו לתדריך. החדר צפוף וחשוך. השוטרים מעשנים ומתבדחים. על הקיר מוקרנות שקופיות בזו אחר זו. האיכות מטושטשת, אבל חוקר המשטרה מצביע על התמונה במקל, או בקרן אור, ומסביר בקול סמכותי: הנה הפושע מגיח ממכוניתו, כאן הוא נראה בחברת טיפוסים מפוקפקים אחרים, כאן הוא לוחץ את ידו של ראש העיר…, המ… ממ. המשימה היא ללכוד את הפושע, למנוע את הפשע הבא. השקופית המשטרתית בשירות הסדר והחוק, שקופית יעילה ועניינית, חפה מאמנותיות, מקרן השקופיות בהתגלמותו הביורוקרטית. אור, במקרה זה, משמעותו שליטה, פיקוח וסדר. 

הלאה, בבקשה.

קניתי סורק. מחברים לי אותו למחשב. מראים לי מה לעשות. אני מבועתת. טכנולוגיה חדשה פירושה עוד קשר (אישית נגדי) של החברה הצרכנית-קפיטליסטית. אני מניחה ספר, וסורקת את הדימוי הדיגיטלי הראשון שלי למחשב, ומיד מתגעגעת לשקופיות, שבמבט לאחור התפעול שלהן נראה כל כך פשוט ומובן ובשליטה (בתנאי ששוכחים את פוטנציאל התקלות, ראו שקופית מס' 2). והאכזבה מול איכות ההקרנה הדיגיטלית: משהו מטושטש, הפיקסלים המוגדלים. איפה חדות הדימוי, כפי שהורגלנו לראות בשקופית?מאות שקופיות קטנות (נתונות בתוך שרוולי ניילון או בתוך קופסאות פלסטיק), עדיין גודשות את המגירות בבית. כבר ארבע שנים לא נגעתי בהן. כמעט לכולן כבר יש תחליף דיגיטלי, ואת האחרות – מי זוכר. אבל לזרוק?! השקופית הבאה, בבקשה.חדר הישיבות של חברת הפרסום בסדרת הטלוויזיה הגברים של שדרות מדיסון. דון, גיבור הסדרה השרמנטי, איש הפרסום המבריק, מציג בפני הלקוחות מ"קודאק" מצגת, האמורה לשווק את המוצר החדש שלהם: מקרן שקופיות בעל גלגל מסתובב. קשה למכור מוצר טכנולוגי, הוא מודה, אלא אם כן מצליחים ליצור כלפיו קשר רגשי, או לעורר באמצעותו ממד של נוסטלגיה. על קיר החדר החשוך הוא מקרין שקופיות של משפחתו: הילדים, המשפחה בחופשה, הוא ואשתו היפה ביום חתונתם. השקופיות המתחלפות בקליק, הולמות להפליא את משפחתו המושלמת, המשפחה הולמת להפליא את הטקס הסיבובי של הקרנת השקופיות. "זו לא ספינת חלל", אומר דון, "זוהי מכונת זמן… היא הולכת אחורה וקדימה, ומובילה אותנו למקום שאליו אנחנו משתוקקים להגיע שוב. וזה לא נקרא 'הגלגל'. קוראים לזה 'קרוסלה'. הקרוסלה מאפשרת לנו לחזור הביתה שוב ושוב ". אנשי "קודאק" נפעמים, חנוקים מהתרגשות. ומיד מבטלים את פגישותיהם עם משרדי הפרסום האחרים. הפרק נקרא "הגלגל". אורך חייו של מקרן השקופיות הביתי – מסוף שנות החמישים של המאה העשרים עד לתחילת שנות האלפיים – היה פחות ממחזור חייו של אדם. התינוקות הראשונים שתצלומיהם הוקרנו במקרן השקופיות המסתובב, מצלמים היום את נכדיהם במצלמה שבטלפון הסלולרי שלהם. "הגלגל", הטכנולוגיה המוקדמת ביותר שהמציא האדם, ואשר במובנים רבים תוקפה לא פג עד עצם היום הזה, היא אכן שם בלתי הולם לטכנולוגיה קצרת הימים והמוּעדת-לנוסטלגיה של מקרן השקופיות. "קרוסלה", שם המתקשר בתודעה לילדות, מתאים יותר לטכנולוגיה שממד של תום ושל סנטימנטליות כרוך בעצם אזכורה. 

שקופית אחרונה, בבקשה.

סוף המצגת, רק האור של המקרן מקרין את עצמו על המסך. מקרן השקופיות הישן והטוב, המכיל את האור של פנס הקסם ואת האור של הנאורות. לכאורה, סוגי אור שונים ואף מנוגדים; קסם הקשור בכישוף, לעומת אור הנאורות במובן של ידע, של השכלה ושל תבונה. במקרן השקופיות מתמזגים הדידקטי והמכושף; הטכנולוגיה בשירות התבונה, ומצב הביניים שבין ערות לתנומה, בחסות החשכה. והנה משפט הפתיחה מתשובתו המפורסמת של קאנט לשאלה "נאורות מהי?", שהתפרסמה בשנת 1784 בכתב עת גרמני: "נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בו. חוסר בגרותו הוא אי יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת… אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! היא אפוא סיסמת הנאורות".3 קריאת הקרב הזו לחופש התבונה מוכלת בחלקה בחוויית המקרן ובמשתמע ממנו: שיעורים, הרצאות, חקר האמת, לימוד ופענוח, אך אינה חלה על כל השאר – חוויה והיקסמות, נמנום ותרדמת התבונה.

 הערות

1. Andre Malraux, The Voices of Silence (New York: Doubleday & Co, 1953)

2. Michael Ann Holly, Panofsky and the Foundations of Art History (Ithaca and London: Cornell UP, 1984), p. 48.

3. עמנואל קאנט, "תשובה לשאלה: נאורות מהי?", תרגם ידידיה פלס, בתוך הנאורות – פרויקט שלא נשלם?: שש מסות על נאורות ומודרניזם, עורך: עזמי בשארה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997), עמ' 45.

 

 

הטקסט פורסם בקטלוג התערוכה "קליק, גררר… קליק, גררר…. מחווה למקרן השקופיות", הגלריה לאמנות, אוניברסיטת חיפה

10.2.08 – 5.4.08

 

מודעות פרסומת

תגים: , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: