שלוש תערוכות שאהבתי, מרץ 2004

 

                  יואב אפרתי. חלה. גלריה נחשון, קיבוץ נחשון.

                  מאיה ז"ק. מירוץ שליחים HB . בי"ס "אלון", רמת השרון.

       אריאל אסיאו. יום פתוח בסדנאות האמנים בדרך פתח תקוה (מנחם בגין) 62.

   מרץ 2004

 

שלוש תערוכות שאהבתי ואף אחת מהן כבר לא תוכלו לראות. רוב הסיכויים  שלא הייתם רואים אותן גם כשהוצגו כי א. הן רחוקות, ב. היו פתוחות לזמן קצר, ג. מוצגות במקומות שהם מחוץ למעגל התערוכות הקבוע.

והראשונה: חלה בנחשון

נחמד לנסוע מחוץ לעיר, עניין של לפחות חצי שעה, מחלפים, איילון, נתב"ג נותר מאחור, רק כדי לראות קו שחור. את הקו השחור צייר יואב אפרתי על קירות הגלריה בנחשון – הוא עמד זקוף, החזיק מכחול ביד מתוחה למעלה ובגובה הזה צייר קו אשר התחיל ליד דלת הכניסה בצורה של ראש גדול והמשיך כקו שחור, אשר עובר לאורך שלושת הקירות האחרים ומסתיים מצידה השני של דלת הכניסה עם כמה קוים קטנים שנראים כמו אצבעות כף רגל. לציור הקיר הזה קרא אפרתי "חלה". המבט על הגוף הענק הרובץ על קירות הגלריה הוא מבט היקפי הדורש מהצופה סיבוב שלם של הגוף. המבט מסחרר. הגוף מסתחרר. ההתבוננות הופכת לאקט גופני, כך שהצופה נהיה מודע לגופניות שלו-עצמו, ומאליו מתבצע מעין טקס קטן, בין הצופה לבין עצמו, בין הצופה לבין הגוף המוטל על הקיר, בין הגוף המצויר לבין גופו של האמן שיצר אותו. במובן זה מתקשר יואב אפרתי לאמנות שהיא טוטאלית ומינימליסטית בעת ובעונה אחת, ואני חושבת, למשל, על "קו שנעשה על ידי הליכה" של ריצ'רד לונג – קו ישר שיצר לונג על הדשא ב- 1967 דרך הליכה הלוך ושוב על אותו תוואי. על הדשא נוצר שביל דק, שנועד להיעלם תוך פרק הזמן שלוקח לדשא לצמוח מחדש. המחשבה על אופן התהוותו של הקו, באמצעות הרגליים אשר מתפקדות כתחליף מכחול, ממקמת את הקו של לונג (ששרד בזיכרון הקולקטיבי דרך צילום שחור-לבן) כאקט רומנטי, לירי ופיוטי. את הקו של יואב אפרתי המצלמה לא יכולה להכיל: נדרשת עדשה של 360 מעלות כדי לתפוש את כל ההיקף. כך שעל תקן דף טקסט המצורף לתערוכה צייר יואב אפרתי שרטוט של עצמו מצייר את הגוף השוכב. השרטוט הזה מכיל את האופקיות המוחלטת של הגוף יחד עם הזקיפות המוחלטת של הצייר העומד ומחזיק את המכחול ביד, מעין סכיזופרניה של האקט היצירתי המתפצל לפסיביות של הדימוי המצויר ולאקטיביות של היד הרושמת. ובדומה ל"קו שנוצר על ידי הליכה" של לונג, גם הקו של יואב אפרתי הוא מינימלי, מושגי, גופני וחושני, וכמובן גם הוא נידון להימחק (לקראת התערוכה הבאה). וגם סביבו בהחלט נוצר משהו חגיגי וטקסי, בין השאר דרך השם "חלה" אשר עשוי להישמע מנותק לגמרי מהציור ובכל זאת הוא מחלחל לחווית ההתבוננות. אם רוצים, הגוף השוכב הוא עצמו קצת חלה – מונח/ת, מוגש/ת, מוצע/ת לפריסה או למבט. ובכל מקרה, עצם המילה "חלה" מזרימה לאקט הציור מימד של טקסיות, משהו שצריך להתכונן לקראתו, להתרכז, לבוא אליו נקי וחגיגי כמו לטקס קבלת שבת. 

סביר להניח שאת קו הגוף של יואב אפרתי קשה להעריך במלואו ללא הכרות מוקדמת עם המהלך הציורי שלו – עם ציורי הקיר האחרים שהוא עשה בשנים האחרונות, כולם באותו קו שחור, מינימלי ומונומנטלי, ולמעשה עם מכלול הציור שלו אשר מבקש, באופנים שונים, את הנגיעות הכי פחות אמנותיות כדי להגיד דרכן את הדברים הכי גדולים.

 

תערוכה שנייה שאהבתי:

למרבה ההפתעה, גלריה בבי"ס תיכון. מאיה ז"ק, אמנית צעירה בוגרת בצלאל, הציגה בגלריה הקטנה של בי"ס אלון ברמת השרון, יחד עם תלמידי י"ב. התערוכה התקיימה למשך שבועיים בלבד והיא חלק משיעור אוצרות של המגמה לאמנות, אשר מאיה ז"ק למדה בה כתלמידת תיכון. עכשו היא הוזמנה על ידי המורה שלה לשעבר, ורד חירותי, להנחות קבוצת תלמידים, והפרויקט לבש צורה של מירוץ שליחים, כשמה של התערוכה: היא הגדילה צילום של אנה פרנק לממדי גליון נייר והעתיקה את הפורטרט על הנייר בקווקווי עפרון צפופים ושיטתיים. את הנייר שציירה העבירה לאחד התלמידים בצירוף הוראות ביצוע מדויקות. התלמיד נדרש להעתיק את הציור שקבל ולהעביר את הציור שלו הלאה לתלמיד הבא, בצירוף אותן הוראות ביצוע, וכן הלאה, אחד עשר תלמידים, שנים עשר ניירות (כולל הראשון של מאיה ז"ק), המצוירים בתהליך של טלפון שבור, תלויים על לוחות עץ פשוטים ויוצרים רצף שמוביל להתמעטות הדימוי ושיבושו. ההנחיות היו להעתיק את הרישום באופן הכי סכמטי, "פקידותי", לא אישי ולא אמנותי, בעפרון HB, ובעזרת נייר קופי. כל נער או נערה הפכו בתורם לחוליה בשרשרת של שכפול ידני. כל אחד מהם קבל לידיו את הציור האחרון, מבלי שראה את הציורים שקדמו לו. פורמט משחקי, עם כללים כאילו שרירותיים, אבל כשהניירות תלויים בשורה, כולם אפורים ומקווקווים, אנה פרנק כפול שתים עשרה, הולכת ומטשטשת, ההגיון הפנימי של הפרויקט צובר נפח: דיוקן שנע בין האיקוניות של דמותה של אנה פרנק לבין היכולת לראות אותה מחדש, נערה בגילם של הנערים המשתתפים בתערוכה. כל נייר מתרחק צעד נוסף מהמקור הצילומי, שגם הוא, כמובן, אינו אלא צילום יד שנייה מספר כלשהו, וגם הוא אינו אלא שריד עמום ממי שהייתה הילדה המסוימת אנה פרנק. נוצר מירוץ שליחים דורי ואמנותי שבו מאיה ז"ק הופכת את עצמה ליחידה של מוליכות – כבוגרת ביה"ס, כתלמידה לשעבר שהיום היא מורה, כאמנית שמתפקדת כאן כאוצרת של פרויקט שבעקרון יכול להמשיך עוד ועוד, דרך ביטול כביכול של כתב יד ציורי אישי, ודרך הדיוקן ההולך ונעלם של אנה פרנק, דימוי שהוא סמל.

 

והאירוע השלישי שאהבתי:

יום פתוח בסדנאות האמנים בדרך פתח תקוה 62. בבניין מט ליפול שוכרים מספר אמנים חללי עבודה. פעם בשנה, ביום שבת, הם פותחים את הסדנאות למבקרים. הפעם זו הייתה שבת סוערת במיוחד, ובכל זאת אנשים הגיעו, נמשכים לחוויה של קשר בלתי אמצעי עם האמן המציג. אהבתי שם את תבליטי הילדים של רענן חרל"פ, ובמיוחד את ציורי הפרחים של אריאל אסאו. על בדים קטנים הוא מצייר בקפדנות ריאליסטית שיחי הרדופים פורחים. לא גרניום ולא צבר, לא דקל ולא קוץ, סתם הרדופים. אלא שכמובן, אי אפשר לצייר כאן משהו שהוא סתם, ומייד גם הסתם צובר סמליות: הרדופים שצומחים בשולי כבישים או בחצרות אחוריות, שיח עמיד ולא מפונק, פירותיו רעילים.

ציורי הפרחים של אריאל אסאו, צנועים ומרהיבים, נדמים כמו המשך הגיוני לציורי השיכונים בבאר שבע שהציג לאחרונה בגלריה "הקיבוץ". גם שם הוא נצמד לפרוזאי והצדדי לכאורה, ודרכם הוביל דיבור מורכב על נוף עירוני ישראלי ועל סוציאליזם לא הירואי. ציורי ההרדופים מתחברים מאליהם למספר הופעות מרשימות של ציורי פרחים בעת האחרונה – קטעי הפרחים בציוריה של נורית דוד, סמליים ומפוארים; צילומי הפרחים של דוד עדיקא, פרחים באגרטל – לא מפוארים במיוחד, לא טריים במיוחד, פרחים מבויתים בתור קישוט. וכמובן הפרחים של יצחק ליבנה – מלאכותיים, מודעים לבנאליות של עצמם ולמופרכות של היותם ציור פרחים. ההרדופים הנוגעים ללב של אריאל אסאו מוסיפים את הצליל הנוסף: הרעל שמאחורי היופי, היופי של השוליים, הצורך בסתמי כדי להצדיק עיסוק באסתטיקה בתוך הטעם הישראלי.

תגים: , , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: