אבישי אייל. ארץ שמן. המשכן לאמנות עין חרוד. אוצר: סורין הלר. ספטמבר 2004

אבישי אייל, ארץ שמן. תשע סדרות על נייר 1970-1992

אוצר: סורין הלר

 

פורמט התערוכה של אבישי אייל אינו הפורמט שהיינו מצפים לו לגבי אמן שפועל מסוף שנות השישים – לא רטרוספקטיבה כמתבקש ומצד שני לא תערוכה של עבודות אחרונות. אבישי אייל בחר להציג תשע סדרות של עבודות על נייר, מ- 1970 ועד לתחילת שנות התשעים. שם זה נעצר. חלק מהעבודות בתערוכה לא הוצגו או שהוצגו לפרק זמן קצר ונשכחו או שהוצגו באופן חלקי ונשכחו. רובן לא מוכרות. התערוכה היא בבחינת גילוי העבר האמנותי של אבישי אייל, אשר היה מוכר בעולם האמנות במשך שנים כאמן הדפסים, ממקימי סדנת ההדפס בירושלים. החל משנות השמונים הוא חדר לתודעה עם הסדרה "כלב ערבי" שהוצגה לזמן קצר בגלריה באוניברסיטת חיפה (והורדה בשל מה שנתפש כ"פגיעה ברגשות הערבים") ואחר כך בבית האמנים בירושלים, ובהמשך עם ציורים שצייר במסגרת קבוצת "רגע" ועד לסדרת "ארץ שמן".

ההחלטה להציג סדרות ישנות, שאינן מוכרות, היא החלטה לא מקובלת: אמנים נוטים בדרך כלל להציג את העבודות האחרונות והטריות ביותר. רובם משלימים עם העובדה שחטיבות שלמות של יצירה, שלא הוצגו בזמן הווצרותם, נידונו לשכחה. אבישי אייל מוותר על הפיתוי להציג עבודות חדשות במחיר הצדק ההיסטורי והתביעה להיות חלק מהזיכרון הקולקטיבי של עולם האמנות. הוא  פועל כבר למעלה משלושה עשורים, וכשהוא ניצב מול תערוכה מקיפה במוזיאון הבחירה שלו קשורה בתביעה לסדר ולצדק  – מן הדין שעבודות מסוימות ייראו ויוכרו. זוהי החלטה שנדמית לחלוטין חלק מסדר יומו האמנותי אשר עוסק בזיכרון ובמשמעות של היות חלק ממשפחת האמנות הישראלית. אלה הם נושאים מרכזיים בעבודה של אייל, אשר חרת על דגלו (ובשנים מסוימות זה היה מאד לא אופנתי) את המקומיות וההשתייכות למסורת האמנות הישראלית-מקומית.

העבודות הלא מוכרות משנות השבעים מפתיעות באיכויות שלהן. ישנה סדרה המתבססת על גלויות של "פלפוט" משנות החמישים – עם צילומים של טבריה והכנרת, ישנה סדרה של דפי יומן אשר בה הדפים מחולקים לימים עם תיעוד שיטתי של פעולות, מחשבות, רישומים, אסוציציות. היד הרישומית של אייל מרשימה בקלות ובזרימה שלה. זה מרשים במיוחד כשחושבים על המלכודת שטומנת היד הקלה, מלכודת מהסוג שנפל בה אמן כמו אורי ליפשיץ, למשל. אבישי אייל מאמץ כמעט בכוח תובנות של אמנות מושגית – מסגרת אשר מאפשרת לו ליישם את מיומנות הרישום מבלי להיפלט מחוץ לשפת האמנות של הזמן. ב- 1986 החל אייל לצייר על פי דימויים גרפיים שהופיעו על פחית שמן זית מתוצרת חברת שמן. זוהי "ארץ השמן" שלו, והיא מתייחסת לעולם הדימויים של הציור הישראלי, לתוכו הוא משלב דימויים אוטוביוגרפיים. ככל שנוקפות השנים בתערוכה גוברת המועקה. מועקה פרטית וכללית. אקט ההיזכרות שהוא מחיל על ציירי העבר ודימויי העבר משווע מראש למחווה דומה שתחול בעתיד גם על עבודתו.        

 

תגים: , , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: