שי איגנץ, מיכאל. גלריה רוזנפלד. אוצרת: דגנית ברסט. מרץ 2005

שי איגנץ מצלם גברים בבתיהם. הצילום שלו ישיר, הגברים משתפים פעולה. הוא נתקל בהם באתרי הכרויות באינטרנט, קובע פגישה, מגיע אליהם הביתה, והצילומים מצולמים בדרך כלל במפגש הראשון והיחיד. התערוכה היא המשך מרוחק לצילומי גן העצמאות שלו, והמשך ישיר לעבודת הוידאו המקסימה שהציג ברוזנפלד לפני שנה – "ניסים". ניסים היה גבר שרקד במשך דקה לצלילי מוזיקה ערבית במרחב הקטן שבין סלון ביתו למטבח, מודע לגמרי למצלמה ומתענג עליה, ושקוע לגמרי בעצמו. "מיכאל" הוא גבר מבוגר יותר וגם הוא רוקד בביתו לצלילי מוזיקה, לעיתים בעירום ולעיתים בלבוש לבן, בתנועות שמזכירות טאי צ'י. הריקוד שלו מוצג  על גבי שישה מוניטורים מיניאטוריים, מה שהופך את ההתבוננות לחוויה של תאי הצצה, ולחילופין לצפייה בקישוטים על הקיר. בקומה העליונה של הגלריה מוצגים הצילומים – עשרים צילומים בפורמט אחיד. כל גבר והחדר שלו, כל אחד והמבט שלו, או המיטה שלו, העירום או הכמעט עירום שלו, החיוך, ההתרסה או הפלירטוט עם המצלמה. באמצע כל האינטימיות הקרובה והמיוזעת הזאת, ישירה להביך, שתל שי איגנץ צילום נפלא של בתי מגורים, גבוהי קומה וצפופים, בשכונת מגורים כלשהי. שעת דמדומים מלנכולית, עוד לא ערב, רק בדירה אחת דולק אור, שהופך למין כתם בוהק של אש. הכי סטנדרטי – חניה, דשא, מרפסות, לא ממש מטופח ולא ממש מוזנח, הכי באמצע. אבל הדירה העולה באש ממגנטת אליה את המבט, מציתה את האפרוריות והופכת את השכונה כולה לזירת פשע, לאתר סכנה. הכל יכול לקרות כאן, מכל דירה יכולים לצוץ מיכאל או ניסים או הבחור עם התחתונים האדומים וזר פרחי הפלסטיק על הראש והחיוך המתגרה. גן העצמאות זה כאן.   

תגים: , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: