היחידה שחוזרת על עצמה בציורים של גבריאלה שוץ היא יחידת מגורים: בית צמוד קרקע, פיסת דשא, בריכה קטנה עגולה. היחידה הזאת משוכפלת אינספור פעמים עד שהיא הופכת למגה ישוב, ישוב שהוא התגלמות החלום הבורגני של בית, גינה ומכונית, חלום משותף להוויה פרברית באשר היא. הישובים הענקיים נראים כמו תכנית אב אוטופית ומפלצתית בעת ובעונה אחת, והם נטולי זיהוי של מקום: ה"גידול" הזה, כשמה של התערוכה, יכול לצמוח בישראל, באנגליה, באמריקה. מצד אחד אכן מדובר בהתרחבות, התפשטות וצמיחה, מצד שני זוהי צמיחה שיצאה משליטה ויש לה קונוטציה של גידול ממאיר. הציורים עצמם מצוירים בעפרון, חלקם שומרים על האפרוריות הבסיסית וחלקם צבעוניים, הניירות עשויים להתחבר לעבודה אחת גדולה בממדים של ציור קיר, וציורים אחרים ממש קטנטנים. החזרתיות יוצרת אפקט מסחרר והתערוכה כולה, ראשונה בארץ לאמנית ישראלית החיה בלונדון, מרשימה וסוחפת.
הצוֹפָה / ארכיון 
כתיבת תגובה